שיקום הר הפסולת

מתל אשפה לריאה ירוקה

מאז קום המדינה ועד לשנת 1998 שימש המקום כאתר קליטת הפסולת הראשי של גוש דן.
במשך שנים ארוכות היה "הר הזבל של המדינה" סמל למפגע סביבתי, תברואתי ובטיחותי, עד ראשית תהליך שיקומו במהלך שנות ה- 2000. שטחו של ההר כ- 450 דונם, גובהו כ- 70 מטר מעל פני הקרקע והוא מכיל כ- 16 מיליון קוב של פסולת מסוגים שונים!

תהליך שיקום ההר והפיכתו לפארק נחשב לפרויקט הנדסי- אדריכלי מורכב המבוסס על עקרונות של פיתוח בר-קיימא. אלא המרכזיים שבהם:

• שאיבת גז המתאן הנוצר בבטן ההר כתוצאה מהתפרקות הפסולת האורגאנית הטמונה בו. הגז שנאסף משמש להפקת אנרגיה ירוקה, ובכך מסייע להפחתת פליטה של גזי חממה מזהמים לאטמוספירה.
• שימוש בפסולת בניין ממוחזרת בתהליך שיקום ההר.
• בניית בריכות אגירה תת-קרקעיות בהר המשמשות לאיגום מי גשמים בחודשי החורף, לטובת השקיית הצמחייה בקיץ. 

ממטרד סביבתי לאנרגיה ירוקה – הגז בהר

• בהר מבוצעים כל העת ניטורי מעקב אחר ריכוז הגז הנשאב לבארות וכן מבוצעים ניטורים תקופתיים המודדים את ריכוז הגז על פני ההר. ניטורים אלו מאפשרים לנו לוודא שאין נידוף של הגז לאטמוספירה.
• כמות וריכוז גז המתאן בהר הולכת ופוחתת לאורך השנים. להערכת מומחים ריכוז הגז יהיה יעיל להפקת אנרגיה ירוקה עד לשנת 2030. 
  
  

שימוש חוזר בפסולת בניין - גלגולה של אבן

• לשיקום מדרונות ההר נעשה שימוש בכ- 7 מיליון קוב פסולת בניין. 
• פסולת בניין שלא עוברת מִחזור מועברת להטמנה או מושלכת באופן לא חוקי בשטחים הפתוחים. תופעה זו היא מפגע נופי וסביבתי ועשויה לגרום לזיהום קרקע ומי תהום. 

טיפול בתשטיפים*

בתקופת הפעלתו של אתר חירייה לא ננקטו פעולות להגנה על הסביבה ומניעת זיהום. לאורך השנים חלחלו לתוך הפסולת המוטמנת כמויות גדולות של מי גשם שהתרכבו עם הפסולת ובקעו מן ההר כנוזלים בעל מראה וריח דוחים שזיהמו את הנחלים הסמוכים ומי התהום וגרמו למפגע תברואי ואקולוגי כבד.
כחלק משיקום ההר הונחה מסביב להר מערכת לאיסוף התשטיפים המוליכה אותם למערכת השפכים העירונית של איגודן.
*תשטיפים- נוזלים מזהמים

• על מנת למנוע חדירה של מי גשם נוספים לתוך ההר, נאטם שטח ההר באדמת חרסית מהודקת ונפרסו יריעות פלסטיק מיוחדות האטומות מפני חדירה של מי גשם נוספים, כך שלאורך השנים כמות התשטיפים תלך ותדעך. 
• על מנת לנצל מי הגשם היורדים על ההר המשוקם , נחפרו בהר בריכות אגירה תת קרקעיות המחופות ביריעות פלסטיק ומלאות בשכבות של חצץ. הבריכות בנויות במפלסים שונים. כך, כשבריכה אחת מתמלאת, המים גולשים ממנה הלאה לבריכה הבאה. העיקרון בתכנון זה הוא לאפשר למאגרים להתמלא בחודשי החורף, כך שבחודשי הקיץ יוכלו העצים לינוק את המים ישירות באמצעות בית השורשים (בדומה למתרחש באקוויפרים בטבע), ולהתקיים ללא השקיה. עיקרון זה הינו שימור בר קיימא המאפשר ניצול של משאב טבעי.